כל חיינו העבריים הנם כאלה שרק תוגה ועצב הם משרים עליך. בעבר הכל אפל כליל וחשוך; בהווה - לא טוב מזה. לכשיקרה שלא עינו אותנו, לא היכו והתייחסו אלינו רק בבוז, או בזלזול בעבודתנו - אז עלצנו ולא ידענו גבול לשמחתנו, כאילו היינו המאושרים באדם החיים ע לי אדמות. וכאשר מישהו יקרבנו אליו בחיבה, ילחש לנו מלה טובה ויכתוב עלינו, אכולי היאוש, שורה טובה בעיתון, או אז שוכחים אנו את כל עברנו הקודר. אז הננו נכונים לוותר לשם האדון המסביר פנים על כל היקר לנו