והייתה התפילה מילות ועניינים, והמילות צריכות אל העניין, והעניין אינו צריך אל הדיבור כשאפשר לסדרו בלב כל, הוא עיקר כוונתנו ועליו משען מגמתנו. הלא תראה מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בעת הדחק, בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה. והתירו לקצר בענייני התפילה בתפילה קצרה. ואילו היו המילים עיקר התפילה, לא היה מותר לנו לקצרן בשום פנים.
רבנו בחיי אבן פקודה, חובות הלבבות, שער חשבון הנפש, פרק ג
Loading...